חיי כלב VI – מיומנה של סוכי – הגיגי טיולים

איזו משפחה יש לי – תשפטו בעצמכם – הם הביאו אותי אליהם, ועל זה אני מוקירה להם תודה – הם ממש הצילו אותי מכל המקומות הנוראיים האלה שהייתי בהם. אבל הם לא סגורים על עצמם – כל פעם מישהו אחר לוקח אותי לטיול – גם אם אני לא רוצה – נגיד אם חם מדי או קר מדי בחוץ, או סתם בא לי להישאר בבית ולהתכרבל על הכביסה המלוכלכת של אמא…

בכל מקרה – אמא כמעט ולא מוציאה אותי לטיול – אין לה כח היא אומרת – אבל אותה אני הכי אוהבת מכולם – אני כל היום רובצת ליד הפתח – מחכה שהיא תעלה כבר ותלטף אותי. אחר כך יש את אבא – שהוא עושה לי נעים בבטן הכי טוב מכולם, והוא גם מוציא אותי לטיולים הכי הרבה – על זה תיכף אני אספר לכם. שקד, אחותי הגדולה, כל פעם שאומרים לה לעלות לחדר – היא קופצת עלי בפרץ בלתי מוסבר של חיבה מטורפת ומתחילה איתי משחק או ליטוף ואז אבא או אמא (לפעמים גם שניהם) מתרגזים עליה ושולחים אותה לחדר – ואני נשארת בלתי מסופקת בעליל…
ויש את נדב – אני קוראת לו אחי הקטן, למרות שבגיל הוא קצת יותר גדול ממני. גם לו יש לפעמים פרצי חיבה אלי, ואפילו היתה תקופה שהוא הוציא אותי לטיולים – הטיולים שלו היו הכי מוזרים – הוא רץ איתי כל הסיבוב ובקושי נותן לי לרחרח איזה עץ… אבל לא נורא, אני מצליחה לעשות פיפי בדרך כלל… בזמן האחרון הוא לא מוציא אותי בכלל ואבא נורא מתרגז עליו. עם שקד אני הכי אוהבת לצאת – אני הולכת לאן שאני רוצה, עושה פיפי אם בא לי וקקי אם בא לי ולא עושה אם לא בא לי – ואם קר לי או חם לי – אני פשוט נעמדת במקום עד ששקדי מתייאשת ומחזירה אותי הביתה.
עכשיו – אבא זה כבר סיפור שונה לגמרי – קודם כל אבא מוציא אותי בערב ברוב הפעמים וגם ביום אם אחד מהאחים שלי מחליט שהוא לא רוצה לצאת איתי. עם אבא יש לנו כבר סיפור אהבה – קודם כל אני נעמדת ליד הכניסה עד שאני מקבלת מנה הגונה של ליטופים ונשיקות. אם זה לא מספיק אני ממשיכה לעמוד שם. בדרך כלל אין בעיה. עם אבא המסלול פחות או יותר קבוע, אלא אם כן הוא במצב רוח ממש טוב ואז הוא נותן לי לקבוע את המסלול לכיוון השני – צריך לגוון קצת, למרות שהוא ממש לא אוהב ללכת בכיוון הזה.
אבא כבר מכיר את כל נקודות הפיפי והרחרוח שלי – את כל העצים, התמרורים ואפילו
את ברזי כיבוי האש. בגלל שהסיבוב עם אבא הוא כזה קבוע, בנאלי ומשעמם (בהנחה ואין כלבים או חתולים שאפשר לנבוח עליהם בדרך), אני עושה לו "דווקא" – איך אני עושה את זה ? פשוט – קודם כל אני הולכת בצד ימין שלו – אבא אוהב להחזיק את הרצועה ביד שמאל ואז הוא כל הזמן צריך להעביר אותה קדימה אחורה – תלוי איפה אני ממוקמת יחסית אליו. זה נורא משעשע אותי לראות אותו מסתובב כל פעם או מעביר את הרצועה ליד ימין – היד שיותר קשה לו להחזיק בה.
ואז אנחנו נגיעים לנקודה שאני עושה לו כאילו אני חותכת הביתה, אבל בעצם אני הולכת בזיג-זג ומאריכה את הטיול. אני גם אוהבת לעשות פעמיים קקי בטיול עם אבא – שישתמש בשתי שקיות, לא באחת – שלא יתקמצן עלי… והכי אני אוהבת לעשות את הקקי בחושך – בין הפנסים, שיהיה לו יותר קשה לראות ולאסוף (למה הוא בכלל צריך לאסוף את הקקי שלי?) ובזמן שהוא אוסף אני אוהבת למשוך אותו ולנסות להפיל אותו… חחח… משעשע. ואבא לא צועק ולא מתרגז עלי. נראה לי שהוא נהנה ללכת לאט איתי – הוא מנקה את הראש מהבלגאן של ארוחת הערב, המקלחות והשינה של האחים שלי.
סך הכל נחמד לי אצל המשפחה שלי – הם ממש דואגים לי. אז עד ההגיג הבא שלי – ביי ביי מסוכי השיצואית הכי מדליקה שיש.