לשחזר את אמיליה – קימברלי מקברייט / ביקורת קריאה

מה גורם לאמיליה, ילדה בת 13-14, יפה, מוכשרת, תלמידה וספורטאית מצטיינת, לקפוץ מגג בית הספר (הפרטי) שבו למדה ? יכול להיות שזה קרה בגלל שהשעו אותה לשלושה ימים אחרי שנתפסה מעתיקה בעבודה בספרות ?! או שהיה שם משהו אחר… אפל יותר…

אף אחד לא מאמין בזה שהיא התאבדה, במיוחד לא אימה – קייט, אם יחידנית ועורכת דין במשרד גדול.

על פניו נשמע ספר טוב… כך יכול היה להיות, אילולא הספר לא היה משעמם… באיזה שהוא שלב באמצע רציתי כבר לסגור אותו, במיוחד כשגיליתי כמעט את כל מה שהיה אפשר לגלות… הסוף ניסה לתת איזה סוויץ', איזה מפנה בעלילה, של "זה לא מה שחשבת…" ניסיון די כושל, לדעתי.

אני לא אספר לכם את הסוף – תבינו אותו לבד אם תחליטו לקרוא את הספר בכל זאת.

הסופרת מנסה להפתיע, וגם מצליחה פעם או פעמיים, אבל אין את הזרימה והשטף של הקריאה. יש יותר מדי פעמים הפסקות שלא קשורות (כך זה נראה), שגורמות לאיבוד הקשר, לנתק של חוט המחשבה, עם יותר מדי ציטוטים מספרה של וירג'ינייה וולף – 'אל המגדלור'.

אז כמו שהבנתם, הספר "לא בא לי טוב"… יותר מדי פרטים שלא מסתדרים, וכאשר הם כן מסתדרים יש שם משהו נורא… איך להגיד את זה… "אמריקאי" ומלוקק כזה…

יכול להיות שקראתי יותר מדי ספרים טובים בתקופה האחרונה והספר הזה פשוט ירוד ברמה לעומתם (שוב – הכל לדעתי בלבד), ואולי אם הייתי קורא את הספר לפני חצי שנה הוא היה נראה לי (נקרא לי) יותר טוב, או אולי אחרת. יכול להיות שאם הייתי בתקופה אחרת בחיים אז הספר היה נראה לי אחרת… ויכול להיות שלא.

*

על העטיפה האחורית של הספר רשומה פסקה :
"רב המכר "לשחזר את אמיליה" זכה במועמדויות למיטב פרסי ספרי המתח האמריקניים, וכיכב ברשימות ובדירוגי קוראים ברחבי העולם. הוא לוכד את הקוראים בתנופה רגשית ועלילתית יוצאת דופן, ומפליא לשרטט את עולמם החשאי של מתבגרים ומתבגרות – העולם הרוחש סביבם ללא הרף, מלא וגדוש אהבות מאוסות, בריתות חשאיות ומעשי בגידה שלא יעלו על הדעת."

את אותה "תנופה רגשית" אני הייתי מתאר כ- "חנופה רגשית". כניסיון כושל לתת הצצה לעולם המתבגרים תוך לקיחת דימויים מחצר המלוכה הבריטית של המאה ה- 18… ואני לא אפרט כדי לא לעשות איזה ספוילר חס וחלילה.

*

בשלוש מלים אני אסכם : ספר אמריקאי מדי!.

*

אני באמת לא אוהב לכתוב ביקורות רעות, אבל הספר הזה עלה מעל המצופה.