מעשה חלם ודגים

אירוע רודף אירוע ואני לא מספיק לכתוב על אירוע אחד וכבר נכנס השני.

אז אני אעשה את זה בקצרה ואכניס את שני האירועים בפוסט אחד.

זוגתי שתחיה החליטה לעשות הזמנה של מוצרי מזון מאחת מרשתות המזון הגדולות. נכנסה לאינטרנט, ישבה מוול המחשב יומיים והצליחה לעשות הזמנה ע"ס של כאלף שקלים טבין ותקילין.

ההזמנה היתה מיועדת ליום שלישי בין השעות 10 בבוקר ל- 1 בצהריים.

יום שלישי, בשעה 1 ושלושים אנחנו מנסים להתקשר לשירות הלקוחות של הרשת לשאול היכן המשלוח המיועד "תשאירו פרטים ויחזרו אליכם בהקדם"… מכירים ? מעצבן, נכון ?!

כמובן שלא חזרו.

בשעה 4 אחר הצהריים חזר אחד מדרי הרחוב וראה איזה פלא – מול ביתו מחכה משלוח מהסופר…

תראו – אני לא מתנגד להעסקת מוגבלים, אני אפילו תומך בזה. אבל אי אפשר לתת לאנאלפאבית שלא יודע להבדיל בין 43 ל- 34 לעשות משלוחים… כן! זה מה שקרה. במקום להביא את המשלוח אלינו לבית מספר 34, השליח המאותגר שם אותו בשמש (מזל שהיה קריר ומעונן) מול הדלת של בית מספר 43.

במקום שהארגזים יגיעו אליה, נאלצה אשתי לסחוב אותם… אחלה משלוח.

כמובן שהתקשרנו, צעקנו, רגזנו, וכו' וכו' ונסגר שאת המשלוח הבא נקבל בחינם.

עד כאן מעשה חלם ראשון.

עוד באותו הערב, אנחנו רוצים להכין לנו דגי בקלה בתבשיל. לוקחים את השקית (מהמשלוח ההוא), על פניו יש לה את כל המדבקות והאישורים הדרושים ליבוא מארגנטינה – אישור מהרבנות הראשית, חוג חת"ם סופר ועוד מיני חותמות, מדבקות ואישורים מסוגים שונים.

הכי חשוב – זה כשר (למי שזה חשוב לו).

לפתע אני שומע קריאה מכיוון המטבח : "איל, בוא מהר. אתה חייב לראות את זה"…

קמתי ורצתי לכיוון המטבח תוך דילוגים וגלגולי קרב ובנהמה פראית (אבל בשקט כדי לא להעיר את הילדים) הגעתי לראות את השרץ שגרם לה לצעוק.

היא עמדה במטבח עם שקית דגי הבקלה פתוחה  ובפנים, בין הדגים הכשרים והיפים שלנו, נח לו על משכבו בשלום, לא אחר מאשר שרימפ (מהיחיד של שרימפס) משוקץ. מילא היה שלם, אבל רק הראש נח לו שם, כשהוא מביט בנו בשתי עיני החרוז השחורות שלו ורגליו הקדמיות קפואות באוויר.

כמובן שהוא הצטולם מכל זווית אפשרית וכבר למחרת בבוקר התקשרתי לחברה היבואנית (שלא נזכיר את שמה כרגע) להתלונן על השרץ המשוקץ שנכנס לו ככה בשיא הטבעיות לשקית הכשרה של הדגים היפים שלנו.

ממזכירה אחת עברתי לשירות הלקוחות ומשם לאשת שירות אחרת (כנראה בכירה יותר) כשלכל אחת אני מפרט שוב ושוב את טענותיי לגבי אותו חצי שרימפ מסכן שנתקע לו עם חבורת בקלות ונדד מארגנטינה לישראל.

תוך לא יותר מ- 5 דקות אני מקבל טלפון מ- י', אחד מהבעלים (לפי שם משפחתו – אני משער) שמבקש להבין את הבעיה. הסברתי גם לו ואחרי שקיבלתי את המייל האישי שלו, שלחתי לו חלק מתמונות הדוגמנות של היצור.
לא חולפות 5 דקות נוספות ומתקשר אלי י' שוב, תוך שהוא לוקח אחריות מלאה על המקרה ושואל אותי – מה אני רוצה בעצם. מכל השאלות בעולם, דווקא לשאלה הזאת לא הייתי מוכן… עניתי לו שאין לי מושג והוא הודיע לי שבימים הקרובים יגיע שליח ויצ'פר אותי בדגים טריים חדשים.

אכן – שאפו על נטילת האחריות ואכן יצאתי מנקודת הנחה שטעויות יכולות לקרות ורק צריך להשגיח יותר בקפידה על ברירת הדגים ומיונם.

אז את הנזיד כבר אכלנו בצהריים ואת חצי השרימפ קברנו אחר כבוד בטקס צבאי מלא בתוך פח האשפה. יהי זכרו טעים.