בודפשט בוויש (חלק ב')

אחרי שבפוסט הקודם סיפרתי על מאורעות הגעתי ההזויה לבודפשט (שאחוז המדברים בה שפות זרות ובכללן אנגלית, נמוך מאד), הגענו לשעה 4 וחצי אחר הצהריים ונזכרנו שגם אחרי אותו יום מעייף, נרשמנו לטיול על המים – שעה וחצי של הפלגה על הדנובה החשוכה ומבט 'קצת אחר' על הגבול שבין 'בודה' ל- 'פשט'.

האמת – היינו עייפים והספינה עם ריח הדלק לא.. אממ.. 'עשתה לנו את זה'… במיוחד שהיה קריר ואנשים לידנו גם עישנו… אבל נו שויין, זה שייך לחלק הפולני שבי…

את יופייה של בודפשט בלילה קשה לעיר אחרת לקחת. כל הבניינים המרשימים ומפוארים מזווית אחרת, אותם מקומות שהיינו בהם היום וראינו אותם באור יום, נשטפים באלפי נורות המאירות באורות צהבהבים את המבנים והגשרים.

חזרנו למלון רגלית, כשאני חסר חוש כיוון לחלוטין (ועדיין מסטול מהלילה הקודם) צעדתי יחד עם זוגתי (כפרות עליה ועל חוש הכיוון שלה) חזרה למלון, כשבדרך אנחנו קונים שני בקבוקי מים ליום שלמחרת (שימו לב – מי שלא אוהב סודה – לקנות את הבקבוקים עם הכיתוב הוורוד).

לאחר שעה ארוכה של צעידה ברחובות הבירה ההונגרית, הגענו שוב ל- 'וואצי אוצה' (שדרות וואצי) ומשם הדרך למלון כבר היתה קצרה.
כמו שכתבתי, המלון (בודהא בר הוטל) פשוט מדהים. הפסיליטיז בחדר פשוט עושים חשק להשתמש בהם…. ונעבור לבוקר.

יום שבת בבוקר, אנחנו קמים לנו לארוחת בוקר מפנקת במלון (ידעתי שהייתי צריך לצלם), נפגשנו בשעה 10 מול מלון לה-מרידיאן (נקודת מפגש מרכזית בעיר, זו גם הנקודה היחידה שבה שלושת הרכבות התחתיות נפגשות – סימן היכר – הגלגל הענק) ויצאנו באוטובוס לכיוון כללי צפון.

בברושור שחילקו לנו כתבו 'לא לשכוח להביא דרכונים'… אבל מתברר שבין הונגריה לסלובקיה אין עמדת שומר בכלל. הגבול בין שתי המדינות הוא גשר מעל הדנובה… (?)
עמדנו וצפינו מהצד הסלובקי של הגבול לעבר הקתדרלה הגדולה ביותר במדינה (הונגריה) – זה נראה כמו כפר קטן או יותר נכון – סוג של טירה, עם כל המבנים מסביב והצריחים הגבוהים של הבזיליקה – Basilica Esztergom.

Basilica Esztergom

מתברר שהעיירה המנומנמת של סלובקיה היא מראה ראי לכל העיירות הסלובקיות… המדינה הזאת לא מתבססת על תיירים…

חזרנו לעברו ההונגרי של הגבול ועמדנו אל מול המבנה הדתי העצום הזה. חלילן צועני שעמד שם בבגדים מסורתיים של המאה ה- 18 או ה- 19 חילל לנו 'הבה נגילה' (אנחנו כנראה לא הקבוצה הישראלית הראשונה שהוא פוגש) וצוענים באו אלינו וניסו למכור לנו מזכרות קטנות וגדולות…
נכנסנו פנימה והרגשה של "קטנות" נפלה עלינו. זוהי בדיוק ההרגשה שמתכנן הקתדרלה ביקש להעביר – עד כמה האדם קטן אל מול ה… אל?

סלפי עם הבזיליקה ברקע

ציורי קירות ותקרה מסביב ועוגב אדיר מימדים עם צינורות מתכת מבריקים שכן לו בקומה השניה.
יצאנו לטיול קצר בעיר הדת והיבטנו על הנקודה שבה היינו כמה דקות לפני כן.

זו היתה עיר הבירה הראשונה של הונגריה ומרכז דתי-רוחני מרכזי של העם ההונגרי, שהוא קתולי ברובו.

משם נסענו לאורך הדנובה, חצינו את הכפר 'וישינגראד' ועלינו למעלה אל תצפית מרהיבה על ברך הדנובה (שם הנהר עושה תפנית של 180 מעלות), סמוך למצודת וישינגראד המלכותית (היא שימשה בעבר כבית קיץ ו- "בקתת" ציד למלך ולבני לווייתו).

עוגב בבזיליקה

עכשיו הגיע הדבר שחיכינו לו… האוכל…
נכנסנו למתחם של מסעדה וכמה בתי מלאכה בסגנון המאה ה- 'משהו וקצת' ושמנו פעמינו לעבר המסעדה (אכול ככל יכולתך…).
מה הדבר הראשון שאוכלים בהונגריה ? לא נכון ! קרמשניט… ואת זה כבר אכלנו אתמול… היום אוכלים גולאש… ולא רק גולאש, היו שם מספר מאכלים… איך לומר זאת… 'בטרדישן' (Tradition) – בשר ציד, נזידים (אני אהבתי את נזיד חזיר הבר), מרקים, פטריות וצמחים שונים כתוספת וכמובן גם קינוחים… הרי איך אפשר ללא הבלינצ'ס… 'אכלנו והותרנו כדבר ה' ' כמו שנאמר.

נזיד בשר ציד ועוף בשמנת

ואחרי שאכלנו ושבענו אפשר לעשות סיבוב ולראות את בתי המלאכה – את חרש הנשק והנפח, הכדר ועוד חנות מזכרות (כי חייבים)…

היום מתארך וזו בדיוק הנקודה להגיע אל כפר קטן בשם 'סיינט אנדרה' (St. Andre). זהו כפר אומנים ובו מוזיאון מרציפן מרשים עם בובות מרציפן בגודל אמיתי (מייקל ג'קסון, הנסיכה דיאנה) ולא רחוק משם גם אחד משלושת המוזיאונים של דברים קטנים באמת… תחשבו

הנסיכה דיאנה

על בקבוק הקוקה קולה הקטן ביותר… תחשבו יותר

בקבוק קוקה קולה הקטן בעולם דרך מיקרוסקופ

קטן.. הוא אפילו יותר קטן מזה. את המוצגים ניתן לראות שם דרך מיקרוסקופ…
זה גם המקום לקנות פפריקה (הונגריה – זוכרים?!) – שימו לב איזו פפריקה אתם קונים – חריפה או מתוקה…
זהירות – תשתדלו לא לעבור את הבית האדום (אם תגיעו – תבינו) נכנסים שם לסימטאות ועלולים ללכת לאיבוד…

חרש נשק – שריון

עד כאן הפוסט הזה, את המשך הימים, הפעילויות וההרפתקאות שעברו עלינו, בפוסט(ים) הבא(ים)…