בודפשט בוויש (חלק א')

היום : חמישי.
השעה : שלוש וחצי לפנות בוקר.
המקום : אצלי במיטה.

ניעור חד מעיר אותי משנת היופי שלי. "קום, תתלבש" אני שומע את אישתי אומרת לי מבין החלומות המתוקים שחלמתי עד לאותו רגע. "הילדים בסדר?!" עוברת לי המחשבה הראשונה בראש. עוד שניה של שרעפים ואני שומע שקט בית, הם בסדר. הצצה קטנה בשעון המעורר מראה לי את השעה הזוועתית הזאת שבה החליטה זוגתי שתחיה להעיר אותי – היא כבר במקלחת מתכוננת לה כאילו השעה היא לפחות 10 בבוקר…
"מה קרה?" אני שואל במטרה להשיג עוד כמה שעות שינה, "קום, קום" היא מאיצה בי "זזים".

קמתי באי רצון משווע וניגשתי לשטוף פנים, אולי זה יעיר אותי קצת (לא ממש עוזר)… "אני יכול לנחש לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי, "תנחש" היתה התשובה. "נוסעים למצדה לראות את הזריחה" עניתי וקיבלתי תשובה של חיוך מסתורי.

ירדנו במדרגות ומשום מקום מופיעה לה מזוודה ארוזה ומוכנה (???) "נוסעים לאילת?" שאלתי ועדיין לא קיבלתי תשובה.

לא דאגתי כי ידעתי שסבא אלי בא לישון אצלנו, וחוץ מזה – הייתי כל כך שקוע ב- 'מה לעזאזל קורה כאן' עד שלא ממש חשבתי בצלילות. חוץ מזה, זאת אשתי – אני סומך עליה (נראה לי)…

"את רוצה שאני אנהג?" שאלתי אותה בתקווה לקבל תשובה יותר ברורה לכיוון נסיעתנו "לא, אני אנהג" היתה התשובה.

התיישבתי במושב הנוסע והדבר הבא שאני זוכר הוא שאני פוקח את העיניים ורואה מולי את הכניסה לנתב"ג…

"OK", חשבתי לי "אנחנו טסים לאילת"… אבל אז ראיתי אותה מחפשת בשלטים… נכנסנו לחניון לטווח ארוך וחיכינו להסעה שלקחה אותנו ל.. טרמינל 3 (?!).

טוב, אז השעה כבר 5 לפנות בוקר, אני מתחיל להתאפס על עצמי ומתחיל להתעניין יותר ויותר ביעדנו – "בודפשט" היא מכריזה בגאווה ומוציאה את הכרטיס המודפס מהתיק.
מתברר שכל העולם (ואשתו) ידעו על הנסיעה ורק אני הלכתי כסומא ולא הרגשתי איך כל המזימה הזאת מתרקמת מאחורי גבי (לא שיש לי טענות) – החלפת המשמרות בעבודה, סבא אלי שבא לשמור על הילדים 'ככה פתאום' ויום לפני היא עוד מדברת איתי על חופשה באילת או בים המלח…

צ'ק אין בדלפקים של איזו חברה (אני לא ממש זוכר), בידוק בטחוני והחתמת דרכונים שלקחו שעה וחצי, ואנחנו בדיוטי-פרי… ברר… (ואני לא אוסיף כאן אף מילה).
הליכה לשער 12B1 ויש עיכוב בטיסה. חזרה ל- 'דיוטי' לשתות קפה ו… לא הספקנו להתיישב וכבר קראו לנו להגיע לשער לעלות למטוס.

אני לא הספקתי לשמוע את ההמראה וכבר שקעתי בשינה עמוקה עד ש… "איל קום, יש אוכל" היא שוב מעירה אותי מחלום. טוב.. נו…. אוכל של מטוסים זה לא שיא ה… במיוחד בטיסות קצרות (4 וחצי שעות), אבל יש אוכל אז אוכלים. וחזרתי לישון עד הנחיתה.

יום שישי בבוקר אנחנו באוטובוס תיירים אחרי החתמת דרכונים – ישירות למלון שלנו, עם מדריך דובר עברית. אני עדיין מסטול (הייתי במצב 'הפוך' במשך היום וחצי הבאים) משעות השינה המוזרות ומהטיסה הבלתי מתוכננת (אצלי) שקפצה עלי ביום הנישואים העשירי (מי היה מאמין) שלנו.

לאונג' מלון בודהא-בר

מלון 'בודהא בר'… מלון שנמצא בתוך מבנה עתיק ששופץ ושוחזר כולו. הישראלים עדיין לא גילו אותו, אבל המלון מתאים באופן מושלם לזוגות שמחפשים רומנטיקה – השטיחים מקיר לקיר גם במסדרונות, התאורה העמומה (גם בחדר אין תאורה חזקה), המיטה הגדולה (King Size Bed) והשירות הבלתי מתפשר.

ושכחתי לציין את המיקום של המלון… יש על ה- 'וואצי אוצה' (שדרות 'וואצי'), אחד מרחובות התיירים הראשיים בבודפשט (או יותר נכון – ב'פשט'… עוד מעט נגיע גם לזה)…

*

להשכלה כללית

בודפשט העיר, מורכבת משני חלקים – 'בודה' ו- 'פשט', כאשר בין שני החלקים מפריד נהר הדנובה, שהוא השני בגדלו באירופה (אחרי נהר הוולגה).
המילה 'בודה' (Buda) נגזרת מהמילה 'מים' (האות B נשמעת כ- V בסלאבית) – מאחר ולהונגריה יש 6 אגמים גדולים המספקים מים מעל ומעבר…

בבודפשט חיים 1.8 מיליון בני אדם (כ- 10% מהם הומלסים) מתוך 10 מיליון בני אדם בכל הונגריה.

*

התחלנו את היום הראשון שלנו בעיר, ובהונגריה בכלל, בהתמקמות במלון וביציאה לסיור מודרך (בעברית) באתרים המרכזיים של העיר. היציאה היתה ליד מלון 'לה – מרידיאן', שלידו גלגל ענק (ענק באמת).

הגלגל הענק

נסענו באוטובוס דרך שדרת 'אנדרשי' היפה והאלגנטית, עברנו על פני 'בית האופרה', סיירנו 'בכיכר הגיבורים' הסמוכה ל- 'פארק העיר', חצינו את הדנובה ל- 'בודה' לביקור בחלק בצפוני – ל- 'גבעת המצודה' שם ראינו את 'מצודת הדייגים' ו- 'כנסיית מתיאש', שם אכלנו את עוגת ה- 'קרם שניט' (Kremesh) ממעדנייה שקיימת כבר משנת 1800 ומשהו ולא השתנתה כמעט בכלל ואת עוגת ה- 'דובוש' (Dobush) ללקק את האצבעות (500 קלוריות לביס)…

עוגת הקרמשניט Kremesh

ביקרנו ברובע היהודי וראינו (מבחוץ) את בית הכנסת הגדול, המהווה חלק מהמוזיאון היהודי והוא בין הגדולים באירופה. ראינו את בית הקברות ואת הפסל 'הערבה הבוכייה' שלי, הוא העביר צמרמורת. חלפנו ליד בניין הפרלמנט (משהו מיוחד), המשכנו לגבעת 'גלרט' ולמצודת 'האיצטדלה' לתצפית על בודפשט, הדנובה והגשרים.

בית הכנסת והערבה הבוכיה

סיור ארוך של כמעט 4 שעות שבסופו יצאנו מותשים אבל נפעמים מהגודל הזה של בודפשט

מצודת הדייגים – תצפית על בניין הפרלמנט

ומהיופי של המבנים הקלאסיים, שאמנם ראיתי דומים להם בוורשה, אבל עדיין, לכל מבנה יש את הייחודיות שלו.

 

אני רואה שהכברתי במילים, אז אני אעצור כאן, אתן לכם להתפעל מהתמונות ולהמתין לפוסט הבא ולסיפורים על המשך השהות המפתיעה בבודפשט ואיך לא… על האוכל…