בסלון ביתו, במאהל האינדיאנים שהקים, עולה סיפור בדידותו של גד והחרם שהטילו עליו חבריו. שם, בעולמו הסודי, הוא אהוב ורצוי ומקובל, והוא יכול לעשות בדמיונו כל מה שהוא רוצה, אפילו להחזיר את אבא.
הכל התחיל כשההורים של עידו, הילד מהבית השכן, מביאים כלב חדש הביתה ועידו קורא לו קיסר. לכל ילדי השכונה מרשה עידו לטייל עם קיסר ולשמור עליו, חוץ מאשר לגד. אבל נפשו של גד יוצאת אל הכלב, ובאחר צהריים אחד הוא עוקב אחריו עד לשדרה המרוחקת ומגלה שם דברים שלא אמור היה לראות. מרגע זה שום דבר כבר לא יהיה כמו קודם…
*
למה ביקורת קריאה משותפת ? אני קראתי את הספר ומאד אהבתי. העולם של הילדים – שמצד אחד יכולים להיות קרים וחסרי לב לעומת הצד השני שלהם, שבו הם מלאים ברגשות שרק מאיימים להתפרץ החוצה ולפעמים גם יוצאים בכל מיני צורות – עשו לי משהו. זה לא עוד ספר ילדים. זה ספר ילדים!
נתתי אותו לשקד שלי (בת 9) לקרוא אותו ולהגיש לי את התרשמותה.
בתור התחלה – היא גם אהבה, שזה מצוין. יש לילדה טעם טוב.
לא פעם כבר אמרתי לה שהיא אמנם קטנה בגובה (קיבלה את הגנטיקה של אמא שלה בעניין הזה) אבל יש לה לב "כזה" גדול (ואני פורש את ידי לצדדים). היא אמפתית ורגישה ומכילה שזה לא להאמין שהיא רק בת 9…
אז שקד אהבה את הספר, וכשהילדים החליטו לעשות חרם על גד היא היתה עם דמעות בעיניים. וכשהילדים בסוף… טוב, בלי ספוילרים… אבל הסוף טוב (את זה אני חייב לציין).
*
אני חושב שהסופרת מצליחה כאן במקום שאחרים ניסו ולא תמיד הצליחו – להביא את הסיפור דרך העיניים של הילדים, לתת הרגשה שבאמת ילד הוא זה שמספר את הסיפור ולא מבוגר שמנסה להתבונן כמו ילד ולספר סיפור של ילד.
העולם פשוט, אין בו הרבה מורכבויות, אבל עם זה יש תככים "תמימים" בינם לבין עצמם.
עומד לי על קצה הלשון (או בקצות האצבעות במקרה זה) לספר לכם על "הלב" של הסיפור, על הסיבה לחרם שעשו על גד, אבל… תקראו בעצמכם.
מומלץ ביותר.
Eyal's Blog 
פרסם את זה מחדש ב-Eyal's Blog.
אהבתיאהבתי