יום אחד אפרוש כנפיים…

9 שנים אחורה… נובמבר 2005… בערב אחד השתנו החיים שלי!

תאונת דרכים – התרסקות עם אופנוע באמצע כביש חשוך, וזהו – החיים שלי ושל המשפחה כבר לא נראים אותו הדבר.

שבועיים בטיפול נמרץ, עוד קצת במחלקה ואחר כך לשיקום – בית חולים לוינשטיין ברעננה.

זה היה לפני כמעט 9 שנים ומאז לא ביקרתי שם.

*

היום, ממש במקרה, בעודי מסתובב לי בכפר סבא ומחכה לפגישה, קיבלתי מייל שכותרתו : תערוכה: הילדים המאושפזים ביחידה לשיקום ילדים ונוער בבית החולים לוינשטיין מציגים: "אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם…"

לא יכולתי להתאפק והתקשרתי לדנית שכטר, דוברת בית החולים, וקבענו להיפגש מספר שעות לאחר מכן ואני, עם כל התהפכויות הקיבה שלי, הגעתי למקום הזה, שאירח אותי במשך חודש, אז, לפני כל כך הרבה זמן ועם זאת, זה נראה כאילו היה זה רק אתמול.

*

קרדיט : אורן יזרעאל

כבר בשער ראיתי שהמקום השתנה – מגרש החנייה החולי שינה את פניו למגרש אספלט מסודר וחלק חדש נוסף למבנה הראשי.

אולם בשורה התחתונה המראות והאנשים נשארו כפי שזכרתי אותם מלפני 9 שנים – אותם כסאות גלגלים, אותם אנשים שפופים הבוהים לחלל עם עיניים קהות. פה יתנו להם את הכלים וכח להמשיך ולחיות, זה בדיוק המקום הנכון. השנים עוברות אבל העיניים נשארות…

 

צעדתי עם דנית, כשאני בולע את המראות החדשים ישנים ופגשנו את אתי לייכט, מנהלת המרכז החינוכי-שיקומי ואת רונית קלרון – מחנכת ויועצת.

יחדיו עלינו לקומה השלישית למחלקת הילדים וטיפול נמרץ (למחלקה שבה אני הייתי – נפגעי גב, העדפתי שלא להגיע).

ושמנו פעמינו לעבר החלק הדרומי – המבנה החדש שהוסיף חדרים חדשים לכל המחלקות.

נכנסנו לפטיו רחב הידיים ושם, על מעמדים לבנים, עמדו כ- 20 ציפורים מסוגים שונים, יצירות אומנות מעיסת נייר, מעשה ידיהם של ילדי המחלקה, בהדרכתו של אבי סביליה.

כל ילד (מכל שכבות הגילאים), בחר לעצמו ציפור וכתב עליה כמה מלים.

הציפורים הללו מייצגות את התת מודע, את הראי לנפש של הילדים – את הפחדים, הפנטזיות והחרדות שלהם.

אם יש כאן מוטיב אחד שחוזר על עצמו, וגם אני שמתי לב אליו עוד לפני שאמרו לי אותו, זה הרצון לפרוש כנפיים, לעוף, להיות חופשיים כמו הציפורים.
אחרי הכל, עדיין מדובר כאן בבית חולים והילדים שמגיעים לכאן סובלים מפגיעות שונות ומשונות ורובן אינן קלות. אם זו פגיעה נוירולוגיות ואם אלה פגיעות קוגנטיביות.
אם זו תאונה או פיגוע ואם זאת מחלה או מום מולד…

 

ישנם גם מספר ילדים שהחלו לבנות ציפור, אולם החיבור שלהם היה כל כך כואב, שהם הפסיקו באמצע והתחילו ציפור חדשה.

ליד כל ציפור רשמו הילדים (רובם) מספר מלים – מה הציפור מייצגת עבורם. רק כדי לסבר את האוזן (ואת העין במקרה זה), אביא מספר דוגמות:

התוכי היא חיה לוחמנית, דורסנית וחזקה… כך כתבה הילדה שהכינה אותו.

הציפור הכחולה היא חמודה, לא מציקה ובעלת שתי רגליים יציבות, כתב ילד אחר וכך הלאה.

פתיחת התערוכה מסמלת גם את פתיחתו של האגף החדש, שאל הפטיו במחלקת הילדים צופים מכל שאר המחלקות והגג מקורה חצי שקוף, כך שהשמש יכולה לחדור ולהאיר.

*

אני אגיד לכם את האמת… השוק הגיע אצלי, לא כשנכנסתי לבית החולים, אלא כשנכנסתי למעלית…
זה הציף אותי בכל כך הרבה זכרונות, כל כך הרבה כאבים, הרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני, למרות שכלפי חוץ הייתי "Cool".

עבודת הקודש שעושים בבית החולים הזה… פשוט… אין מלים.