בום בום פאק פאק

 

*

פרסום לקברט

*

פק פק? בום בום?
צ'יק ציק פק פק הופ הופ?
פק פק הופ הופ בום בום?
צ'קי צ'קי?
צ'יקי צ'קי פוצי פוצי בובה בובה קוץ קוץ דיגי דיגי צ'יק צ'יק פק פק?
בובה בובה הופה הופה קיצי קיצי?
הופלה הופלה צ'יקי צ'קי?
בובה בובה גילי גילי הופלה הופלה בום בום פק פק דיגי דיגי צ'יקי צ'יקי קיצי קיצי הופלה הופלה? קוץ קוץ בולי בולי טח טח טח בום בום בום קצלה פצלה צינגלה מינגלה פוצי פוצי? טיק טיק טיק צ'יק צ'יק צ'יק קצלה פצלה פק פק פצה מצה מני מני דיגי דיגי הופלה הופלה בובה בובה קוץ קוץ טח טח טח בום טרח?
הם הם, פיש פיש? נומי נומי
(הג'יגולו מקונגו, חנוך לוין)

מי לא מכיר את חנוך לוין ? או לפחות שמע עליו ?

אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי עם היצירה שלו – 'הזונה מאוהיו'… קראתי ויצאתי מזועזע (טוב, הייתי בן 12 בערך)…

מאז יצא לי לקרוא עוד כמה ספרים שהוא כתב, כשהאהוב עלי הוא באמת, 'הג'יגולו מקונגו'.

*

אז נתחיל מההתחלה.

יום שבת בערב, טלפון מחבר משפחה של זוגתי שתחיה – תקשיבו, יש הופעה של עינת (בסר) אתם באים, נכון ?!

מה ? מי ? מו ? מתי ? איך ? איפה ? על מה לכל הרוחות הוא מדבר ?

מסתבר שעינת בסר (חברה של המשפחה), חברה לשלושה שחקנים מוכשרים – מוני מושונוב, ליליאן ברטו (אלמנתו של חנוך לוין) ודרור קרן ויחד הם יצרו מחזה / הופעה / קברט לרגל יום הולדתו ה- 70 (אליו לא זכה להגיע).

כמובן שבאנו ! אין פה שאלה בכלל.

הכרטיסים חיכו לנו בקופה ואנחנו תפסנו את מקומנו באולם המופעים של המתנ"ס בכפר יונה וצפינו במשך שעה וקצת בשלושת השחקנים / קומיקאים / בדרנים המוכשרים האלה, שכבר עברו תחת שרביטו של המחזאי, השנוי במחלוקת, חנוך לוין.
את רוב המחזות והשירים הכרתי, אבל היו גם כמה שלא.

אין אצלו פרות קדושות ! הוא חותך בבשר החי. הוא לא מתבייש לכתוב "פיפי" ו- "להשתין" ועוד מלים שאני, לא מעז להעלות אותן על הכתב פה.

הוא סאטירי בצורה (יש כאלה שיגידו בוטה)… הוא פשוט לא דופק חשבון !

במשך למעלה משעה ישבנו וצחקנו. אנחנו ועוד כ- 200 איש שבאו לראות את ההופעה.

נכון שהשחקנים נתנו פירוש משלהם לחלק מהסצינות, אבל הם עשו את זה בצורה פשוט מושלמת (לדעתי), כשהשיר 'מה אכפת לציפור' נעשה בצורה בלתי נשכחת.

זה היה פשוט… אין לי מילה לתאר חוץ מ… "אחר"… לראות מישהו עושה את חנוך לוין, בלי שחנוך לוין יהיה נוכח שם ויגיד בדיוק למה הוא התכוון.

מה אכפת לציפור
העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק,
הים הוא מלוח, הים הוא עמוק,
אם הים הוא עמוק, מה אכפת לו לעץ,
מה אכפת לו לים שהעץ הוא ירוק.
העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק,
יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק,
אם תעוף הציפור, מה אכפת לו לעץ,
מה אכפת לציפור שהעץ הוא ירוק.
הים הוא מלוח, הים הוא עמוק,
יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק,
אם תעוף הציפור, מה אכפת לו לים,
מה אכפת לציפור שהים הוא עמוק.
אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק,
אדם שר שירים כי הים הוא עמוק,
אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים,
מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק.
(חנוך לוין, 1970)

חלק מהטקסטים שלו אפשר לפרש בצורות שונות, בעת שקוראים אותם. במופע – ראיתי זוית אחרת… או כמו שמוני מושונוב אמר לי, כשנפגשתי איתו אחרי ההופעה – חנוך התכוון לכל מילה שהוא כתב וידע בדיוק מה הוא כותב ועל מה.

*

מוני מושונוב, ליליאן ברטו, אני ודרור קרן

*

בשורה התחתונה, אהבנו ! אנחנו ושאר הקהל (לא מומלץ לילדים מתחת לגיל 16 – 18).

המופע רץ בכל הארץ, ולמרות שיש כאלה שמפחדים להזמין אותו, דווקא בגלל שמדובר בחנוך לוין… הסירו דאגה מליבכם! סאטירות כאלה כבר לא יהיו כאן וכדאי לנצל את הדבר ההיסטורי הזה (ואני לא מגזים), כדי לראות, אולי בפעם האחרונה, את תלמידיו עושים חנוך לוין.

*