*
מאז ומתמיד ידעתי שדוד שלי, יגאל, הוא אדם מוכשר. אפילו מוכשר מאד.
אבל אני חושב שרק אתמול, כשפתח את התערוכה בבית יהודי בסרביה, ניתנה לי הזדמנות להבין את גודל הכישרון הזה…
*
ידעתי שהוא מנגן בגיטרה וגם ליווה כמה זמרים בעבר, אבל לראות אותו "בפעולה" עם חני ליבנה היה משהו מרגש.
*
*
יגאל תמיד אהב לצייר, ועכשיו ניתנה לו ההזדמנות להציג חלק מיצירותיו בתערוכה צנועה.
לדבריו, מה שהוא מנסה לתפוס בציור זה את ההבעה, בעיקר בפנים… אפשר לראות שלכל ציור וציור יש את ההבעה שלו – אם זה בקמטים, אם זה בעיניים או בכל קו אחר, כאשר נדמה שלפני כל משיכת עפרון היתה מחשבה כבר על הקו שיבוא אחריו.
חלק מהציורים שהוצגו בתערוכה
*ח
ובהחלט אחת התמונות האהובות עלי, היא התמונה של סבי המנוח, שצוירה בשנת 1975 –
*
דרך פעילותם הענפה ורבת השנים של יגאל ושל אשתו רעיה, בעיקר בתחום החינוך, הזדמן להם להכיר מספר לא מבוטל של אנשים, חלקם מפורסמים יותר וחלקם מפורסמים פחות.
בין הנוכחים בתערוכה יכולנו למצוא את יצחק (בוז'י) הרצוג, נחמן שי, נינו אבסדזה, אפרים לפיד, חני ליבנה ועוד כמה שעלו לברך באופן אישי…
*
בסיום השמיע לנו יגאל יצירה של איסק אלבניז – אסטוריאס, שנכתבה במקור לפסנתר ולצערי לא הספקתי להקליט את הביצוע שלו…
*
לסיכום – היתה תערוכה שונה מזו שאני מגיע אליהן בדרך כלל. חוץ מהעובדה שהאמן המציג הוא דודי וזו היתה סיבה למפגש משפחתי מרענן, ראיתי חלק מהאנשים איתם עבדו יגאל וזוגתו רעיה במהלך השנים, שמעתי את יגאל מנגן וראיתי את הציורים המדהימים שלו.
גם נדב (בן ה- 5) אמר שהיה יפה – גם הציורים וגם המוזיקה.
*תחי
*
Eyal's Blog 
פינגבק: סשה, מישה ונחצ'ה גם… « Eyal's Blog