יש לי פיק ברכיים מרופא שיניים…

* אזהרה – פוסט זה עלול להכיל תמונות קשות לצפייה.

למי לא עוברת צמרמורת בגב כשהוא שומע את הרעש של המקדח של רופא השיניים ?! זהו פחד בלתי מוסבר, שלא משנה כמה פעמים תהיו אצל רופא השיניים, הוא תמיד חוזר.

אז כשאמרו לי שצריך לקחת את שקד לרופא שיניים כי יש לה חורים, התחלתי כבר לחשוב על הרעש של המקדחה ו… העמדתי פני גיבור (הילדה הקטנה שלי, לא?) ולקחתי אותה למרפאת שיניים של קופת החולים שלנו (במקרה זה מכבי).

בגדול, שקד היתה שלוש פעמים אצל רופאת השיניים – פעם ראשונה (עם זוגתי) כדי לאבחן ועוד פעמיים איתי.

מה אני אגיד – לראות את הילדה הקטנה שלי שוכבת על כיסא הניתוחים, כשעל המדף לידה נמצאים כל כלי המשחית המפחידים האלה, האור מאיר בדיוק עליה והרופאה (ד"ר ק. – היא ביקשה שלא להזדהות) רוכנת מעל פיה הפעור לרווחה… אתם מדמיינים את התמונה.

תוסיפו לזה את הרעש של המקדחה ובכלל – עוד רגע ואפשר היה לגרד אותי מהרצפה.

*

למזלי (ולמזלם של כל הנוכחים) הרופאה היתה מדהימה, קשובה והרגיעה אותי יותר מאשר את שקד.

היא הסבירה על כל מהלך ומהלך מה עומד לקרות ומה שקד עומדת להרגיש ומה היא (הרופאה) עושה ובאיזה חומר היא משתמשת ובשביל מה החומר הזה.

בנוסף, מרפאת השיניים מלאה בציורי קיר של מלאכים ופיות.

הרופאה גם שאלה אותה איזו מוזיקה היא רוצה לשמוע (SPY פסטיבל…) והפעילה את הנגן בסמארטפון שלה – יש לה אוסף של שירים.

*

אז בפעם הראשונה שבאנו, שקד קצת חששה ולא ממש שיתפה פעולה וקצת התבכיינה ולא רצתה לשבת על הכיסא… אז אני, אבא שלה – הגיבור, התיישבתי על הכיסא והושבתי אותה עלי. עכשיו היא נרגעה. הרופאה הסבירה לה מה עומד לקרות (איטום חללים בין השיניים) ונתנה לה להרגיש על האצבע את המכשירים המרעישים (מקדחה, שואב – סקשן, מתיז אויר/מים) ועוד היא מרחה לה על הציפורן קצת מחומר האיטום כדי שתבין מה נכנס לה לפה. אני כמובן בשלב זה כבר ישבתי בצד והבטתי מרחוק בבת שלי (גיבורה – כבר אמרתי?) מתעלמת ממני ומתקשרת עם הרופאה כאילו הן מכירות מימים ימימה ושקד היא מתלמדת בפקולטה לרפואה.

*

עבר לו שבוע והגענו שוב למרפאה. הפעם כדי לסתום את החורים.

שקד רצה והתיישבה לה על הכסא ואני תפסתי את מקומי בצד. שוב אותה מסכה של 'גז צחוק' על האף והרופאה, שפניה מכוסים במסכת מנתחים, מסבירה לשקד (וגם לי) בשקט ובסבלנות מה עומד לקרות. היא מרחה משחה מאלחשת על החניכיים, לקחה מזרק מתכת באורך של כ- 12 ס"מ ודקרה את הבת שלי 4 פעמים… שקד אפילו לא מצמצה.

אחר כך היא דחפה לה לפה כל מיני סוגים של מכשירי עינויים על מנת להשאיר לה את הלסת פתוחה והתחילה לקדוח ולשייף את השיניים. אני החלטתי שאני מגדל ביצים (סליחה על ההתבטאות) ונעמדתי כדי לראות מה הולך שם. המראה של המקדחה מחוררת לבת שלי את השן העביר בי זרם בפה, אבל המשכתי לעמוד 'כמו גדול' וראיתי את כל התהליך.

ראיתי את הקידוחים, השאיבות, מילוי החומר והחלקתו ומילוי חומר נוסף (כדי שיהיה לבן). בהחלט לא מחזה שהייתי ממליץ עליו לבעלי לב חלש, והכל בעזרתה של הסייעת שלה.

אבל עשינו את זה – גם שקד וגם אני.

עכשיו יש לה חצי פה רדום – כולל שפתיים ולחי, ותור לביקורת בעוד חצי שנה.

כל הכבוד לגדולה שלי (מי גיבורה של אבא ?)