אני מודה ומתוודה שלצערי לא יוצא לי לקרוא ספרים בכמות שאני רוצה, אז בפעמים הבודדות שמזדמן לי ספר לידיים, אני מאד מקווה שזה יהיה ספר טוב – ולא משנה אם זה ספר מתח, מד"ב או סתם סיפור עלילתי.
אבא שלי לעומת זאת, 'בולע' ספרים – בעיקר בלילה כשאמא שלי הולכת לישון.
*
יצא לי לקרוא את הספר 'תהודת זהות' מאת שמואל אוסמן, בהוצאת 'רימונים'.
הכתיבה עצמה של העלילה גרמה לי להישאר ער ולסיים את הספר. הסיפור עצמו – זה כבר משהו אחר… אחרי 100 עמודים בערך (מתוך כ-250) כבר גיליתי מי הרוצח, הבנתי את השתלשלות העניינים (את רובה בכל אופן) והבנתי מי עומד מאחורי רוב הדמויות, כך שלקראת סוף הספר, כשהמסך עולה מעל אותן דמויות לא ממש הייתי מופתע.
העלילה מתרחשת במהירות מסחררת וקופצת מדמות לדמות מבלי לתת לקורא לעכל את מה שקרה בפרק הקודם.
בגדול – מסופר בגוף ראשון על בחור, לא כל כך מוצלח, שנמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון עם האישה הלא נכונה…
ראש משפחת פשע סדיסט, אישתו שבוגדת בו עם אחד הקורבנות והבן שלו שחי בצילו כל השנים.
זונה שברחה ונתפסה אחרי שלוש שנים, חברה טובה שמנסה להציל אותה וחוקרת פרטית שמתבלבלת בין המציאות לבין מה שחוקר משטרה מנסה 'להאכיל אותה'…
דינם של בוגדים הוא לא מוות, כי אם סבל – לראות את כל משפחתם נרצחת לנגד עיניהם בעוד הם נשארים בחיים…
הבנתם ?
גם אני לא…
הרבה דם, יריות (כמות בלתי הגיונית של כדורים 'עקרים') וכאב יש בספר
לצערי, הפעם אני לא יכול להמליץ על הספר, הוא כתוב בצורה מבולבלת ומבלבלת ובזבזתי שעתיים וחצי בקריאתו לשווא.
אולם – כפי שכתבתי בהתחלה – הכתיבה עצמה גורמת לקורא להישאר דבוק לספר ולהמשיך ולקרוא.
קריאה נעימה.
Eyal's Blog 