הפרד ומשול

אז אחרי שנה ושמונה חודשים (כמעט), שהילדים ישנו ביחד, ולאחר בקשות מרובות משקד, בתי הבכורה, שמלאו לה 5 שנים לפני שבוע וחצי. החלטנו בצעד נועז להפריד בין הילדים.

הסתובבנו בין הנגריות וראינו אינספור חדרי ילדים ונוער. כי הרי אם קונים אז שיהיה משהו לכמה שנים טובות. ואם קונים חדר לילד אז צריך גם שולחן לגדולה – ואם כבר שולחן אז שיתאים כבר לכיתה א' לפחות.

המחירים היו פחות או יותר זהים בכל המקומות – חדר שינה בסביבות ה- 5,000 ש"ח (פלוס מינוס 1,000 ש"ח תלוי עד כמה עץ מלא רצינו) ושולחנות יש מכאן ועד ירושלים דגמים וצורות.

בצר לנו, שמנו פעמינו לסניף איקאה הקרוב למקום מגורינו (סניף נתניה) – אולי שם נמצא איזה רעיון. אני הייתי נגד, כמובן, אחרי שהם החרימו את האניות שלנו – למה שאני אקנה מהם… אבל אשתי התעקשה… אז נכנסנו לאיקאה כשאני סקפטי שנמצא שם משהו איכותי מספיק וטוב מספיק שנקנה.

להפתעתי (או להפתעתנו)  מצאנו שם מיטה שאפשר להרכיב אותה בגובה 1.20 מ' ומתחת אפשר או לשים מזרון, או להפוך אותה לפינת "זולה". גם אני וגם אשתי שתחייה נדלקנו על המיטה ובאותו הרגע קנינו אותה וגם שני שולחנות כתיבה (זה היה היום האחרון של האיקאה סייל) .

סך הכול יצאנו בנזק של כרבע ממה שהיינו יוצאים אם היינו קונים חדר ילדים קומפלט באחת מהנגריות או החנויות "המתמחות".

היום הפרדנו בין הילדים בפעם הראשונה, עשינו "רמונט" בחדרים – שינינו את הסדר בחדר של שקד, הבת הגדולה, והעברנו את מיטת התינוק של נדב הקטן לחדר החדש שלו. הוא הסתכל עלי במהלך פירוק והכבת המיטה שלו במבט שואל ולא ממש הבין מה ולמה אני לוקח לו את המיטה.

כרגע הוא שוכב במיטה ומנסה להירדם בחדר החדש, עם הקולות והצבעים החדשים, עם המראות השונים ממה שהוא רגיל.

שקד כבר ישנה מזמן – הילדה הזאת – רק שמה את הראש כבר נרדמת 🙂

נדב זה סיפור אחר – הוא נלחם עם השינה – אנחנו רואים אותו מחזיק בכח את העיניים שלו פקוחות וממש מתאמץ לא ללכת לישון (אם הא היה יכול הוא היה דוחף גפרורים כדי לא לעצום את העיניים).

אז עד כמה זה היה נכון להפריד ביניהם ? אני חושב שכן היה נכון (אחרת לא הייתי עושה את זה).

למרות שיש אסכולה שלמה שטוענת שילדים צריכים להיות ביחד כמה שיותר.

עד עכשיו הם היו ביחד והיה להם חדר משחקים משותף (ומבולגן רוב הזמן). החל מהיום לכל אחד יש את החדר שלו, את הפינה שלו ואת המשחקים שהם רק שלו.

ככל שאני חושב על זה יותר, אני משתכנע שעשינו את הבחירה הנכונה כשהפרדנו ביניהם.