מחלבות דותן

"בוקר טוב." אומר לי יום אחד אחי הגדול, "תתתכונן, היום בצהריים נוסעים למחלבת כבשים."

עוד לפני שהיה לי זמן להתגונן מפני הנסיעה הלא צפויה הוא כבר צפר לי מתחת לבית. "נו… אתה בא כבר ?!" הוא שאל. "אין לי את כל היום, ואנשים מחכים לנו."

מה נשאר לי לעשות ? נתתי נשיקה לאשתי שתחיה, נכנסתי לאוטו כשאני כמובן, מצטייד במצלמה ובבלוק כתיבה, ונסענו.

"נו…" שאלתי, "לאן נוסעים ? אתה יכול לספר לי משהו". אחי הגדול חייך את חיוכו הזאבי ואמר : "נוסעים למחלבת כבשים, בין היחידות בארץ שגם מייצרות גבינה מחלב כבשים."

עכשיו זה כבר נשמע לי מעניין.

הדרך התמשכה לה כשאנחנו נוסעים במקביל לכביש 6, בואכה מחלף נשרים. הנוף התחלף במהירות ואנחנו ספגנו אותו לתוכנו.

לבסוף הגענו לכפר שמואל, 5 דקות מרמלה.

להפתעתנו, בניגוד לדירי כבשים אחרים שאנחנו מכירים, לא היה באוויר את הריח המוכר והחריף של כבשים. אולי בגלל הנקיון המדהים ששורר במקום, אולי בגלל האוכל שהכבשים מקבלות, אני לא יודע למה, אבל זה היה דבר מאד חיובי וזאת היתה רק ההתחלה…

פגשנו את אפרים, מייסד המחלבה ובנו יניב במרפסת ביתם, התיישבנו לשלוחן וקיבלנו הרצאה מאלפת על גבינות (והתעלפנו מהטעימות).

כל הגבינות מיוצרות מ-100% חלב כבשים תוך הקפדה על הבחלה ויישון (שנע בין מינימום של 3 חודשים לחצי שנה – תלוי בסוג הגבינה).

התחלנו לטעום מסוגי הגבינה השונים, כאשר בין גבינה לגבינה אנו לוגמים מעט יין או נוגסים בעינב על מנת להעביר את הטעם.

הגבינות היו עשירות, נמסות בפה וידעתי שברגע שטעמתי את הגבינות האלה, אני כבר לא יכול להכניס אלי הביתה את אותם חיקויי גבינה שמוכרים בסופר וטעמם הוא טעם הקרטון…

במיוחד שבו את לבי גבינת הפטה המעודנת, שמקורה מיוון, והיא מלוחה בעדינות ופשוט נמסה על הלשון ומשאירה טעם של עוד… וגבינת החלומי – גבינה קשה, שהוגשה כשהיא מטוגנת קלות, ועליה הזליף אפרים מעט סילאן.

לאחר הטעימות, יצאנו לסיור במחלבה.

זו מחלבת הכבשים הגדולה ביותר בארץ – עד 120 כבשים יכולות להחלב בו זמנית בשני קווים מקבילים.

מאחר וחלקנו הם גם קרניבורים לא קטנים, הסתכלנו על הכבשים במבט רעב… אני חושב שהן הבינו :-)…

כל כבשה נחלבת פעמיים ביום ונותנת בין 2.5 ל- 3 ליטרים של חלב (ביום), כאשר במשק יש כ-670 כבשים חולבות.

החלב נאסף למיכלים גדולים, עובר פסטור, נבדק במעבדה, הנמצאת תחת פיקוח, ועובר למיכלי החביצה, שם הופכים אותו לגבינה המדהימה, אותה ניתן להשיג ברשתות השיווק (טיב טעם, שופר סל) ובמעדניות נבחרות.

כל הגבינות מאוחסנות בכמה מקררים גדולים בטמפרטורה ולחות מבוקרות. רק הריח שיגע אותנו ורצינו ממש לנגוס בגבינות המונחות שם על המדפים.

כמו שאמרתי… אחרי שטעמתי את הגבינות של אפרים, אין מצב שאני מכניס הביתה את כל התחליפים העלובים שמוכרים במעדניות וקוראים לעצמם "הבולגרית" או "בסגנון פטה"… אצלי נכנס רק הדבר האמיתי !